פסק-דין בתיק תא"מ 52666-06-11

תובענה כספית לתשלום 12,900 ש"ח בגין נזקי רכוש ישירים ועקיפים שיסודם בתאונת-דרכים.

1.       בבעלות התובע משאית מתוצרת וולבו מ.ר. --- (להלן משאית התובע). בבעלות נתבעת 1 משאית שהובילה עגלה נגררת רכינה מ.ר. --- (להלן משאית הנתבעת ו העגלה). במועד הרלוונטי להליך ביטחה נתבעת 2 את משאית הנתבעת ואת העגלה.

2.       אין מחלוקת שביום 18.3.2011 הועמסו משאית התובע ומשאית הנתבעת במחצבת ורד בעירון (להלן המחצבה). אותה עת נהג מר באסל עסלי במשאית התובע (להלן נהג התובע) ואילו במשאית הנתבעת נהר מר אלברט לוי (להלן נהג הנתבעת). לטענת התובע עצרה משאית התובע בשולי דרך היציאה מן המחצבה, בצד ימין, בשל תקלה בה; תוך כדי פתיחת דלת המשאית על-ידי נהג התובע לשם ירידה ממנה פגעה העגלה בדלת וגרמה לה נזק.

3.       סכום התובענה נסב על הנזק הישיר שנגרם למשאית התובע לפי חוו"ד שמאי בסך 11,630 ש"ח, שכ"ט השמאי בסך 1,000 ש"ח והפרשי הצמדה וריבית עד יום הגשת התביעה בסך 270 ש"ח.

4.       ביום הדיון נשמעו עדויותיהם של הנהגים בכלי-הרכב המעורבים בתאונה. לאחר שעיינתי בכתבי-הטענות על נספחיהם ובמוצגים ושמעתי את עדויות הנהגים מצאתי שיש לדחות את התביעה במלואה. להלן יובאו הטעמים לכך.

א.      מטעם התובע הובאה עדותו היחידה של נהג התובע, שלא עוררה אמון בלשון המעטה. על-פי המתואר בכתב-התביעה ארעה התאונה תוך כדי פתיחת דלת המשאית בידי נהג התובע, והיא הדלת שנפגעה וניזוקה בתאונה [שם, בסע' 6]. אותה גרסה נמסרה על-ידי נהג התובע בעדותו לפני [ע' 2 ש' 20].

במועדים אחרים מסר נהג התובע גרסאות אחרות על-אודות אופן אירוע התאונה ונסיבותיה. בהודעה על תאונת-דרכים שנתן סמוך לאחר התאונה ציין כך: " הייתי בעצירה מוחלטת בשולי הכביש בשל תקלה באוטו, פתחתי את דלת הנהג לאחר שווידאתי שהרכב שבצד שמאל בעצירה ולאחר שנקטתי בכל אמצעי הזהירות, וירדתי מהרכב, ובעוד אני מנסה לסגור את הדלת רכב מסוג משאית עם עגלה התחיל בנסיעה [...] ופגע לי בדלת עם פין שבלט בחלקו האחורי של העגלה". משמע, לשיטתו של נהג התובע ארעה התאונה לאחר שכבר נמצא מחוץ למשאית, השלים את ירידתו ממנה, ובעת שניסה לסגור את דלת הנהג. נהג התובע אישר שהוא שמילא את טופס ההודעה ותוכנה נכון [ע' 1]. השוני בין גרסתו זו לבין הגרסה שמסר בעדותו לפני מהותי ויורד לשורשם של דברים.

גרסה אחרת, שלישית במספר, הובאה בתצהיר נהג התובע; כאן אין זכר לא לפתיחת הדלת, אף לא לסגירתה, ולא נטען אלא זאת שבעת שמשאית התובע נמצאה בעצירה מוחלטת בשל תקלה לא שם נהג הנתבעת לב למשאית התובע, התחיל לנסוע תוך סיכון וללא התחשבות בכלי-רכב בכביש, ותוך כדי נסיעתו פגע בדלת משאית התובע עם פין שבלט מחלקה האחורי של העגלה [סע' 6 ל- ת/1].

אין בדברים הללו כדי למצות את הקשיים בעדותו של נהג התובע. הלה לא השכיל להתמודד באופן רציני ומשכנע עם שאלות שהופנו אליו בחקירה נגדית. בתוך כך סתר את עצמו חזיתית באשר למיקומו של רכב הנתבעת בעת התאונה [השוו ע' 4 ש' 20-19, עמ' 4 ש' 30 ו-ע' 5 ש' 1]. אני קובעת אפוא שהעדות היחידה שנשמעה מטעם התובע אינה ראויה לכל אמון.

ב.      מיקום הפגיעה בדלת משאית התובע וסוגה [ ת/2] מתיישבים יותר עם טענת הנתבעים כי נהג התובע החנה את משאית התובע במקום אסור בחנייה, בשולי דרך צרה שמשאיות עמוסות חומר היוצאות מן המחצבה נוסעות בה, ופתח את דלת המשאית ברשלנות מבלי ששם לב לתנאי הדרך ולמשאיות העוברות בה. לו הייתה משאית התובע נפגעת מפין העגלה, כנטען, אזי ניתן היה לצפות שהפין היה שורט את דלת הנהג לכל אורכה. תצלומי משאית התובע אינם מתעדים פגיעה כזו אלא דווקא פגיעת מעיכה ממוקדת אל תוך דלת הרכב. פגיעה כזו מתיישבת יותר עם המסקנה שדלת המשאית פגעה אגב פתיחתה בעצם נייח ולא נפגעה על-ידי עצם בתנועה. נהג התובע לא התמודד באופן ממשי עם שאלות בהן עומת בין מנגנון הפגיעה הנטען על-ידו לבין סוג הפגיעה שנגרמה למשאית התובע הלכה למעשה [ע' 2].

ג.       התובע נמנע מהבאת עדים רלוונטיים. הוא עצמו, אף שהגיש תצהיר, נמנע מלהתייצב לדיון ועדותו לא נשמעה. מעניין לציין שמיקום הנזק לפי תצהיר התובע שונה מזה שנטען על-ידי העד היחיד מטעמו [ר' ס' 9 לתצהיר התובע, על-פיו ניזוק רכבו בחלקו הקדמי והאחורי]. עד ראייה לאירוע שנתן תצהיר מטעם התובע, מר עבדאללה מסארווה, גם הוא לא התייצב לדיון כדי להיחקר על תצהירו. הימנעות בעל-דין מהבאת עדים רלוונטיים מקימה נגדו את החזקה שהיה בעדותם, לו נשמעה, כדי לחזק דווקא את גרסת הצד שכנגד [ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, 659-658 (1991)].

ד.      העדפתי במובהק את גרסתו של נהג הנתבעת לפיה עשה הוא את דרכו בכביש היציאה מהמחצבה שהינו דו-מסלולי אך צר ומסוכן לכיוון הצומת בו ניצב שלט עצור בכיוון נסיעתו, שם המתין לתורו להשתלב בדרך הראשית אגב פנייה שמאלה כשלפניו משאיות שביקשו אף הן לפנות שמאלה. אותה עת נסעה משאית התובע, שיצאה מהמחצבה אחרי משאית הנתבעת, על גבי השוליים הימניים של הדרך כשהיא בולטת בתוך כך אל תוך הדרך. תנאי הדרך במקום הם כאלה שגם משאיות המבקשות לפנות בצומת ימינה, דוגמת משאית התובע, נדרשות להמתין בתור יחד עם המשאיות הפונות שמאלה שכן אין במקום שני נתיבים באותו כיוון, האחד לפנייה ימינה והשני שמאלה [ע' 6]. נהג הנתבעת הטעים שבמצב דברים זה, כשהרכב בו נהג נמצא לפני משאית התובע ביחס לצומת כשהוא מקדים אותו, היו מעייניו נתונים לדרך שלפניו ולהשתלבותו בצומת ולא היה עליו להסתכל במראות הצד וליתן דעתו לנסיעת משאית בשוליים הימניים, שכלל אינה מותרת.

ה.      לשם הכרעה בהליך אין צורך לקבוע אם משאית התובע נמצאה בשולי הדרך מחמת תקלה, כטענת נהג התובע, או שמא נבע הדבר מניסיון של נהג התובע לעקוף מימין את טור המשאיות שהמתינו לפנות שמאלה. די בכך שמן העדויות עלה שהתאונה, ככל שנגרמה, נבעה מרשלנותו הבלעדית של נהג התובע ובה בעת הייתה בלתי-נמנעת מבחינתו של נהג הנתבעת. עם זאת לא למותר לציין שגם בהקשר זה נמצאו ראיות התובע חסרות; הלה לא הביא כל עדות לכך שהמשאית בבעלותו הייתה מקולקלת ביום האירוע באופן שחייב את עצירתה בשוליים בתכוף לאחר יציאתה מהמחצבה. בחוות-דעת שמאי מטעם התובע שתאריכה יום למחרת התאונה אין זכר לכך, והדברים אומרים דרשני. 

5.       אני דוחה אפוא את התביעה. התובע ישלם לנתבעות את הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 4,000 ש"ח, זאת תוך 30 יום מן המועד בו יומצא לו פסק-הדין. סכום שלא ישולם במועדו ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק-הדין ואילך עד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא את פסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ו שבט תשע"ב, 19 פברואר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: